DADIER נ' אונג' 2002 בע"מ ואח'

החלטה

בקשה לחיוב המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים (הנתבעים) מכח ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ומכח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הנתבעים 1 ו- 2 הגישו את הבקשה שבפניי, והנתבעות 3 ו-4 הודיעו כי הן מצטרפות לבקשה זו.

בחודש יולי 2010 הגישה המשיבה את התביעה העיקרית, וזאת בגין עוולות מסחריות שביצוען מיוחס למבקשים (הנתבעים). בכתב התביעה עתרה המשיבה לקבלת הסעדים הבאים: פיצויים בסך כולל של 400,000 ₪ (100,000 ₪ מכל אחד מהמבקשים) כפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בהתאם לס' 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999; צו מניעה קבוע; וסעד של מתן חשבונות.

המבקשים טוענים כי המשיבה הינה חברה זרה שמושבה בצרפת. לטענתם, המבקשת נטולת נכסים בישראל ונמצאת ב"הליכי חיסול" במקום מושבה שבצרפת. בנוסף נטען כי התביעה שהוגשה היא תביעת סרק נעדרת כל בסיס וסיכויי קבלתה נמוכים. בנסיבות אלה עותרים המבקשים לחייב את המשיבה להפקיד עירבון בסכום אשר יקבע על ידי בית המשפט, אשר ישמש ערובה לתשלום הוצאותיהם אם התביעה העיקרית תידחה. בנוסף מבוקש להורות על הקפאת ההליכים בתביעה עד להפקדת הערובה, ככל שזו תקבע על ידי בית המשפט.

המשיבה טוענת כי מצבה הכלכלי איתן ויציב ויש ביכולתה לשלם את הוצאות המשיבים. בנוסף טוענת המשיבה כי סיכויי התביעה שהגישה גבוהים.

דיון

תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת הנחת מוצא לפיה כאשר מדובר בתובע שאינו חברה, הכלל הוא שאין לחייבו בהפקדת ערובה. ס' 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע דין מיוחד לגבי חיובה של תובעת שהינה חברה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות. הנחת מוצא של ס' 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 שונה מזו הקבועה בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ולפיה יש לחייב תובעת שהיא חברה בערובה אם הדבר התבקש, אלא אם כן הוכיחה החברה התובעת כי יש ביכולתה לעמוד בתשלום הוצאות המשפט של הנתבעים אם התביעה נגדם תדחה. בית משפט העליון קבע ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (טרם פורסם, ניתן מפי כב' הש' מלצר ביום 11.2.09; להלן: "פרשת ל.נ הנדסה ממוחשבת") כי כאשר התובעת היא חברה בע"מ חיוב חברה בהפקדת ערובה מבטא את הכלל, וכי הפטור מהפקדת ערובה על ידי חברה תובעת הוא חריג המותנה בהוכחת יכולתה של החברה התובעת לעמוד בתשלום ההוצאות, אם יוטל עליה החיוב לעשות כן. בנוסף נקבע כי יש להתחשב בזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים (זכות הגיש לערכאות וזכויות הקניין של התובע והנתבע), ואף בסיכויי ההליך. בעניין סיכויי ההליך נקבע בפרשת ל.נ הנדסה ממוחשבת כי יש להיזקק לעניין זה רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או נמוכים מאוד. בעניין היחס הראוי בין ס' 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 לבין תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, נקבע כי נוכח היותו של סעיף 353א' חלק מחקיקה ראשית המהווה חוק ספציפי ומאוחר לעומת תקנה 519(א) שהיא חקיקת משנה כללית ומוקדמת יותר לחוק, גובר ס' 353א' על תקנה 519(א), והוא מבטא את הדין שיחול עת נדרש בית המשפט להכריע בבקשה לחייב חברה תובעת בערובה (ר' ס' 8 לפסק הדין בפרשת ל.נ הדסה ממוחשבת לעיל, והאסמכתאות המופיעות שם). די בנימוק זה כדי לא להידרש לשאלה האם ניתן לחייב את המשיבה בערובה מכח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. הדיון יתמקד מעתה רק בשאלת החיוב בערובה לפי סעיף 353א' לחוק החברת, תשנ"ט-1999.

בכל הנוגע לסיכויי ההצלחה של התביעה, ההליך שבפניי מצוי בשלב מוקדם ביותר. עד כה התקיימה ישיבת קדם משפט אחת בלבד. הערכת סיכויי התביעה בשלב מוקדם זה שבו טרם נשמעו ראיות ואף טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית אינה פשוטה, ולא ניתן לקבוע כבר כעת כי סיכויי התביעה גבוהים במיוחד או קלושים מאוד. לפיכך השאלה היא האם יש להיעתר לבקשה מבלי להידרש לסיכויי התביעה.

כמבואר לעיל, ס' 353א' מורה כי ככלל יש לחייב חברה שהינה תובעת בהפקדת ערובה אם הדבר התבקש, אלא אם התובעת הוכיחה כי יש ביכולתה לעמוד בתשלום הוצאות המשפט של הנתבעים אם התביעה תדחה. התובעת היא שבחרה ליזום את ההליך, בעוד הנתבעים מוצאים עצמם צד לו שלא מבחירתם. על כן קיימת הצדקה, כשמדובר בתובעת שהינה חברה בע"מ, להבטיח את יכולתם של הנתבעים (שנכנסו בשערי בית המשפט שלא מרצונם) להיפרע את הוצאותיהם אם תיפסקנה כאלה לזכותם ולחייב את התובעת בהפקדת ערובה.

המשיבה טוענת בתגובתה לבקשה כי מצבה הכלכלי איתן ויציב, בבעלותה 7 חנויות פעילות ורווחיות ברחבי צרפת, וקצב מכירותיה של החברה גדל בהתמדה משנה לשנה. להוכחת טענה זו, צירפה המשיבה מכתב מאת רואה החשבון אריק בוטבול מיום 3.12.10 מתורגם מהשפה הצרפתית.

אין באמור במכתבו של רואה החשבון בוטבול כדי להוכיח את יכולתה הכלכלית של המשיבה לפרוע את הוצאות הנתבעים אם יזכו בדין. רואה החשבון כותב ביום 3.12.10 על נתונים חשבונאיים המשתקפים מניתוח מאזן הבוחן של המשיבה מיום 31.7.2010. המשיבה אינה מסבירה מדוע רואה החשבון נדרש לנתונים העולים ממאזן בוחן שהנתונים שבו נרשמו עד לתאריך שקדם בארבעה חודשים(!) לערך למועד בו נכתב מכתבו של מר בוטבול. היא אינה מסבירה מדוע הכותב לא התבסס על מאזן בוחן שהנתונים שבו עדכניים למועד הסמוך ליום עריכת המכתב הנ"ל. בנוסף, מאזן בוחן, שהוא הבסיס לאותו מכתב שנטען כי הוא מוכיח את יכולתה הכלכלית של המשיבה, אינו אלא סיכום של היתרות הרשומות בכרטיסי הנהלת החשבונות של המשיבה נכון לתאריך שאליו הוא מתייחס. אין המדובר בדו"ח כספי מבוקר או במאזן מבוקר. מכאן שנכונות, שלמות וסבירות הנתונים דלעיל לא נבדקו על ידי איש בדרך כלשהי. הכותב אינו יכול ואינו מתיימר להעיד על אמיתות הנתונים החשבונאיים המופיעים במאזן הבוחן. בחינת הנתונים המספריים המופיעים במכתב הנ"ל מעוררת תמיהות נוספות. רו"ח בוטבול מציין כי הונה העצמי של המשיבה חיובי ושיעורו עלה ב – 51% בתוך שבעה חודשים בלבד (לעומת ה – 31.12.09). בנוסף הוא כותב כי על פי אותם נתונים (לא מבוקרים) עליהם הוא מסתמך, במהלך שבעת החודשים שמיום 31.12.09 זינקה "התוצאה החיובית נטו" של המשיבה זינוק חד בשיעור של 905%. שינויים חדים כאלה תוך פרק זמן קצר של שבעה חודשים בלבד מחייבים הסבר שלא ניתן ומעוררים סימני שאלה של ממש בדבר נכונות ושלמות הנתונים הנזכרים במכתב. עוד מסתבר כי הכותב אינו, ככל הנראה, רואה החשבון (המבקר החיצוני) של החברה המשיבה, ומכל מקום לא נאמר במכתבו כי הוא משמש רואה החשבון של החברה המשיבה.

המבקשים טוענים כי המבקשת הוגדרה על פי הדין הצרפתי כחברה ב"ריסק" (סיכון). אין בפניי ראיות המאפשרות לבדוק נכונות הטענה. לא הוגשה חוות-דעת של מומחה לדיני החברות בצרפת התומכת בה. על-כן אין בדעתי להסתמך על טענה זו, אולם בהינתן העובדה שהנטל להוכיח יכולת כלכלית מוטל על המשיבה והיא לא עמדה בו, אין להערה האחרונה משמעות אופרטיבית.

המשיבה לא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות המבקשים, היה ויוטל עליה לשלמן בתום ההליך. לפיכך יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

עתה יש לדון בטיב ובגודל הערובה. בכל הנוגע לטיב הערובה, נראה שכאשר מדובר בתאגיד זר שלא הוכח שיש לו נכסים מוחשיים בישראל ראוי, ככלל, לדרוש שהערובה תהיה ערבות בנקאית של בנק ישראלי, צמודה למדד, בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בזמן. לא מצאתי בפי המשיבה הצעה של ממש לערובה אחרת. אשר לסכום הערובה, יש להביא בחשבון את שיעור ההוצאות הצפוי אם תידחה התביעה. אכן, בבוא בית המשפט לקבוע את גובה הערובה יש לקחת בחשבון גם את זכות הגישה לערכאות של המשיבה, אולם כיוון שהמשיבה טוענת כי מצבה הכלכלי איתן והיא רווחית ומצליחה בצרפת הרי שהיא נתפסת על טענה זו למרות שלא הוכיחה את אמיתותה, ועל כן במקרה הנוכחי אין לתת משקל גבוה לפגיעה אפשרית בזכות הגישה לערכאות של המשיבה בשל החיוב בערובה. בבואנו לבדוק מהו גובה החיוב הצפוי בהוצאות אם התביעה תידחה, יש לזכור כי הנתבעים (המבקשים) מיוצגים בשלוש "קבוצות" נפרדות, אם כי יש גם לזכור שלפחות עיקר המחלוקות הטעונות הכרעה משותפות לכל הנתבעים. עוד יש להביא בחשבון את הסעדים המבוקשים בתביעה. על רקע מכלול שיקולים אלה, סכום הערבות הבנקאית הנזכרת לעיל יעמוד על 30,000 ₪.

הבקשה כוללת גם עתירה להקפאת ההליכים עד להפקדת הערובה. סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 מורה כי ההליכים בתביעה יעוכבו אם לא תופקד הערובה במועד שנקבע לכך. נוכח העובדה שהבקשה הוגשה ארבעה חודשים ויותר לאחר הגשת התביעה ויום אחד לפני דיון קדם המשפט הראשון ונוכח העובדה כי ישיבת ק"מ הבאה קבועה ליום 30.12.10, מצאתי לנכון שלא לכפות על המשיבה לוח זמנים להפקדת הערובה שעלול להיות קשה עבורה מבחינה טכנית. על-כן נקבע בזה כי קדם המשפט בקרוב יתקיים כפי שנקבע, והמועד האחרון להפקדת הערובה האמורה לעיל נקבע בזה ליום 20/1/11. לא תופקד הערובה במועד הנ"ל, יעוכבו ההליכים בתביעה כאמור בסעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: